בנם של רגינה ומשה הרמן. נולד בשנת תרצ"ב (1932) בצ'כוסלובקיה (כיום - צ'כיה).

יהודה גדל והתחנך בעיר הולדתו. היה נער צעיר בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939. עם עליית היטלר לשלטון גברה האנטישמיות והקהילה היהודית במקום סבלה מעבודות כפייה ומאות הוצאו להורג. משפחתו נספתה כולה בשואה. רק הוא ניצל, ובגיל ארבע-עשרה החליט לעלות ארצה. כאן נשלח לחיות וללמוד בקיבוץ בצפון.

נער חכם ואוטודידקט, למד בעצמו את השפות עברית ואנגלית. נחוש להצליח ולהתקדם בחייו.

בהגיעו לגיל גיוס, התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל החימוש (כיום - חיל הטכנולוגיה והאחזקה). חייל חרוץ ונעים הליכות, מסור ומקצועי.

לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לשורות משטרת ישראל ושימש כשוטר באגף החקירות של משטרת רמת גן. היה מוערך מאוד בקרב עמיתיו. נחשב איש שיחה נעים, מזגו נוח. "איש של שלום, צדיק ומפשר" תיארו אותו אוהביו.

במרוצת השנים נישא לעליזה וחלק עמה חיי זוגיות מלאים בשיתוף ובאהבה. השניים הקימו ביתם ברמת גן ונולדו להם שני ילדים: עירית ויגאל. ראה במשפחה שהקים ניצחון אישי על גורל הוריו ואחיו בשואה. ילדיו היו בבת עינו, הוא דאג להם ולרווחתם ונהנה מזמן איכות במחיצתם. עירית סיפרה על אב מסור ואוהב, איש משפחה חם ועוטף. חשובים היו עבורו ערבי שישי המשפחתיים יחד, ארוחה חגיגית לצד קידוש.

יהודה בלט מאוד ברגישותו לאחר, נהג לסייע ולעזור לזולת בכל דבר ועניין. ראה חשיבות גדולה בהקניית הערכים עליהם גדל לילדיו, סיפרה עירית: "כשראה קבצן מושיט יד לעזרה, תמיד סייע לו וקנה לו אוכל. היה מאוד רגיש לסיטואציה. אוכל היווה נקודת תורפה אצלו ולכן עזר לכל מי שפגש בדרך".

בשעות הפנאי נהנה לאסוף בולים והיו לו אוספים של בולים בנושאים שונים.

יהודה האופט נפטר ביום כ"ו באדר א' תש"ס (3.3.2000). בן שישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל באביב. הותיר אחריו אישה, בת ובן.

יהודה מונצח בבית "יד לבנים" ובגן הבנים בתל אביב.